מאמרים
למה אנחנו מודדים את כללי הדקדוק של עצמנו
באתר שלנו פרוסה מפה של כללי הדקדוק האנגלי, מתוויות היידוע ברמת A1 ועד להיפוך סדר מילים ומשפטי שיסוע ברמת C2. מאחורי כל כלל כזה עומדת בדיקה אוטומטית שאמורה לזהות את השגיאה שלומדים אכן עושים. החלק הקשה הוא לא לכתוב בדיקה כזו. החלק הקשה הוא לדעת אם היא עובדת.
לשתיקה יש שני פירושים
נניח שאחת הבדיקות האלה לא מצאה דבר במשך חודש. יש לכך שתי סיבות אפשריות, ומבחוץ הן נראות זהות לחלוטין.
הראשונה היא שלומדים פשוט לא עושים את השגיאה הזו בטקסטים שאנחנו רואים. יש כללים נדירים: ההזדמנות לטעות בהם כמעט לא מתעוררת ברמה שבה מלמדים אותם.
השנייה היא שהבדיקה כתובה בצורה שלעולם לא תזהה את השגיאה, לא משנה כמה פעמים יעשו אותה.
שתיהן נותנות את אותו מספר: אפס. אפס שיכול להתפרש כ"אין מה למצוא" או כ"אין יכולת למצוא" אינו מדידה, אלא היעדר מדידה. רוב המסקנות השגויות שהסקנו לגבי המערכת שלנו התחילו כאן.
הכלל שאימצנו
לכל שאלה מהסוג "מה מעכב את הכלל הזה" יש לפחות שתי תוצאות אפשריות, ותשובה שאין לה מדידה משלה לא מתקבלת.
בפועל, פירוש הדבר שעבור כל כלל שותק צריך להציג אחד משני דברים: או מקומות אמיתיים בכתיבה של לומדים שבהם השגיאה מופיעה והבדיקה מזהה אותם כעת לאחר תיקון, או סיבה מדודה לכך שאין מקומות כאלה בנמצא, בליווי מספר ומדגם שאדם קרא בפועל, מקרה אחר מקרה.
החצי השני של המשפט הזה הוא שעושה את העבודה. למספר שעומד בפני עצמו נוטים להאמין; מספר שמופיע לצד חמישה משפטים שאדם קרא, נוטים להבין. לא פעם, קריאת המדגם הפכה על פיו את המספר שעמדנו לדווח עליו, ובכל אחד מהמקרים האלה הטעות הייתה שלנו ולא של המכונה.
מה עבד
הפרדת הסדנה מהמוצר. בדיקות מועמדות חיות במקום שבו שום דבר במוצר הפעיל לא קורא אותן. אפשר למדוד אותן, לשבור אותן ולמדוד שוב בלי שאף משתמש באתר יושפע מכך. בדיקה מגיעה למוצר רק דרך שלב נפרד עם שערים משלו, שמתואר במאמר החמישי בסדרה זו.
זה נשמע כמו היגיינה הנדסית רגילה, וזה אכן כך. הסיבה שזה חשוב כאן היא שיש פיתוי להריץ סביבת מדידה על המוצר החי: במוצר החי נמצאים כל הנתונים. המחיר של הפיתוי הזה הוא שכל ניסוי הופך לעדכון גרסה, ועדכון גרסה אי אפשר לבטל באותה קלות שבה מבטלים ניסוי.
מה עדיין פתוח
תיאור כן של המצב שלנו הוא זה: עבור אף כלל אנחנו עדיין לא יודעים את המכנה המלא - כמה הזדמנויות לעשות את אותה שגיאה מסוימת קיימות בכתיבה של לומדים באותה רמה. שיעור הגילוי (recall) מול מדגם שתויג באופן עיוור על ידי אדם שמעולם לא ראה את הבדיקות שלנו, טרם נמדד על ידי איש. זהו חוב שאנחנו קוראים לו בשמו ולא פער שאנחנו מסתירים, והמאמרים השלישי והשביעי בסדרה זו חוזרים אליו.
שאר הסדרה הוא קטלוג: איך כלי המדידה שלנו הטעו אותנו, כמה עולה מכנה כן, מה הצורה הגלויה של הטקסט יכולה ולא יכולה להכריע, ואילו מההרגלים שלנו התבררו ככאלה שכדאי לשמור.
כל המאמרים
תרגול בחינם לכל כלל
מאחורי כל כלל דקדוק באתר עומד כלי תרגול. הוא חינמי ולא מצריך הרשמה.